אנורה: ביקורת - כשסינדרלה פוגשת את הריאליזם הישראלי

לא תמיד סרט שזוכה בפרס דקל הזהב מהווה הבטחה לחוויה קולנועית מושלמת, אבל אנורה של שון בייקר הוא חריג מרתק לכלל. בעידן שבו הקולנוע האמריקאי המסחרי מציג סיפורי פנטזיה מגושמים, בייקר מעניק לנו מבט חד וחסר פשרות על מציאות אכזרית שמתחבאת מאחורי הזוהר הכוזב של החלום האמריקאי. אנורה (מייקי מדיסון בתפקיד חיים) היא דמות שמעוררת הזדהות מיידית אצל כל מי שחווה את הקושי הישראלי של להתקיים כלכלית.

הפער המעמדי: כשהזהב הרוסי פוגש את הנחושת הברוקלינית

מה שהופך את אנורה לרלוונטי במיוחד לקהל הישראלי הוא הדרך שבה הסרט מתאר את הפערים הכלכליים והחברתיים. כמו בישראל, שבה הפערים בין המעמדות מתרחבים מיום ליום, גם כאן אנו רואים כיצד כסף רוסי פוגש מציאות אמריקאית קשה. אנורה, שעובדת כחשפנית כדי לשרוד, מזכירה בתכלית את מאות הנשים הישראליות הפועלות במקצועות שהחברה מעדיפה להתעלם מהם.

"זה לא עוד סרט על זונה בלב זהב - זה סרט על אישה שמנסה לשרוד במערכת שמושכת אותה למטה כל הזמן"

— מייקי מדיסון על הדמות שלה

למה זה עובד: הכימיה בין קומדיה לטרגדיה

בייקר מוכיח כאן מדוע הוא נחשב לאחד הבמאים החשובים של דורו. הוא מצליח לשמור על איזון עדין בין הומור למרירות, בין תקווה לייאוש. הסצנות בלאס וגאס מוצגות תחילה כחלום שהתגשם, אבל בייקר מעולם לא נותן לנו לשכוח שזהו חלום שנידון להתנפץ. זוהי בגרות קולנועית נדירה - הבנה שהקהל יכול לעכל סיפור מורכב שלא מסתיים בחתונה מושלמת אלא בהכרת מציאות כואבת.

מייקי מדיסון: גילוי השנה

אם יש דבר אחד שכל המבקרים מסכימים עליו, זה שמייקי מדיסון מעניקה כאן את ההופעה הטובה ביותר של השנה. היא מצליחה להפוך את אנורה לדמות תלת מימדית ומורכבת, רחוק מהסטריאוטיפים הצפויים. מדיסון לא מנסה לעורר רחמים על הדמות שלה - במקום זאת היא מציגה אישה חזקה שמכירה את הכללים של המשחק ומשחקת בהם בחוכמה.

הזווית הישראלית: למה הסרט מדבר אלינו

למעבר לסיפור המרכזי, אנורה עוסק בנושאים שמאוד רלוונטיים למציאות הישראלית. ההתמודדות עם אי שוויון כלכלי, הניסיון לשמור על כבוד אנושי בתוך מערכת כלכלית קשה, והחלום לשינוי חיים מהיר - כל אלה מוכרים לכל ישראלי. הסרט גם מציב שאלות קשות על המחיר של חלומות והאם אנחנו מוכנים לשלם אותו.