ביקורת: לילו & סטיץ - דיסני מציגה את העיבוד הלייב-אקשן הטוב ביותר שלה

דיסני סוף סוף הצליחה. אחרי שנים של עיבודי לייב-אקשן מתפקחים ומיותרים, "לילו & סטיץ" החדש מוכיח שאפשר לעשות את זה נכון. בבימויו המלא רגישות של דין פליישר קאמפ, העיבוד החי של הקלאסיקה מ-2002 מצליח ליצור קסם אמיתי שמכבד את המקור תוך מתן עומק נוסף לדמויות ולסיפור המרגש על משפחה, אובדן ואהבה בלתי מותנית.

העלילה: חזרה להוואי עם לב חדש

הסיפור הבסיסי נשאר זהה: לילו, ילדה בת שש מהוואי שמאמצת כלב כחול ומוזר מהמקלט המקומי, מבלי לדעת שמדובר בניסוי חייזרי נמלט בשם 626. יחד עם אחותה הגדולה נני, שמתמודדת עם לחץ עצום מהשירותים החברתיים, הן לומדות את משמעותה האמיתית של אוהנה - משפחה שאומרת שאף אחד לא נשאר מאחור.

הקסם הטכני: סטיץ מגיע לחיים

אחת מההצלחות הגדולות של הסרט היא יצירתו של סטיץ ה-CGI. בניגוד לעיבודים אחרים של דיסני שנראים מלאכותיים, סטיץ נראה ומרגיש אמיתי. הפרווה שלו, הביטויים וההתנהגות החייתית שלו יוצרים דמות שמצליחה לפתות את הלב בדיוק כמו הגרסה המצוירת.

השחקנים: ביצועים חמים ואותנטיים

מאיה קאלוהה מגלמת את לילו בביצוע טבעי ומקסים שמצליח ללכוד את הרוח החופשית והעצב הכמוס של הדמות. סידני אגודונג מעניקה לנני עומק חדש כאישה צעירה שמתלבטת בין חלומותיה שלה לאחריות כלפי אחותה.

"אוהנה אומרת משפחה. ומשפחה אומרת שאף אחד לא נשאר מאחור או נשכח"

— לילו

שאלות נפוצות

סיכום: דיסני עושה את זה נכון סוף סוף

לילו & סטיץ החדש הוא הוכחה שעיבודי לייב-אקשן יכולים להיות מוצלחים כשהם נעשים מתוך אהבה ותובנה. זהו סרט שמתאים לכל המשפחה, מרגש וממלא בקסם הוואי אמיתי. למרות כמה בעיות קצב קלות, זהו ללא ספק העיבוד הלייב-אקשן הטוב ביותר של דיסני עד כה.